<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רל"ט</h1>
<h2>דף לג.</h2>
עוד אמרת, שהיה מעשה באחד שאחר שטהר יינו של עכו"ם בביתו של עכו"ם ונתן היין בבקבוק של העכו"ם, והבקבוק מחזיק ה' משואות, והכשיר הבקבוק במים חמים שהוחמו באפר מעורב במים, ואחר רתיחת[ם] עירה המים והאפר על הבקבוק והדיח אותו והניח היין בתוכו, ועמד הבקבוק באוצר של עכו"ם עם שאר הבקבוקים של העכו"ם, וחתם כל נקבי הבקבוק בחותם טיט וכתוב עליו חותם כשר, ולא השאיל לו ולא השכיר לו העכו"ם האוצר והעכו"ם דר בו, ואין האוצר פתוח לרשות הרבים, ולקח האיש המטהר ממנו מיד לפי דבריו ארבע משואות ופרע לו קצת דמים וזקף השאר עליו במלוה על פה, ואחר חדש חזר הישראל המטהר מן המקח ואמר לעכו"ם שימכרנו למי שירצה, והעכו"ם מכר ממנו לישראל אחד, והעיד אותו ישראל שרצה למוכרו לו כלו, ואח"כ נמלך הישראל המטהר ואמר לעכו"ם שישוב המכר לכמות שהיה, והתיר היין חכם אחד לא ידעתיו, ואנו אסרנוהו. תשובה יין זה כמה איסורין סבבוהו, והחכם המתיר שלא ידעתו אם חכם הוא בודאי טעה בהוראתו מכמה צדדין, האחד (שהכשיר) [שהכשר] הבקבוק במים חמים עם תערובת האפר אינו כלום, (הבקבוק) [דבקבוק] זה כלי שמכניסו לקיום הוא ואין לו הכשר אלא במילוי ועירוי אי נמי בהגעלה בכלי ראשון, ועירוי דכלי ראשון אינו ככלי ראשון, ואפילו למאן דסבר דהוי ככלי ראשון, אין זה ממלא את כל הבקבוק מים חמים בעירויו, אלא משליכין בתוכו קצת מים ומגלגלין לאחר מכן את הכלי כדי שיעברו המים על כל חלקיו ומתערין מצד אל צד לאחר שהשליכום בתוך הכלי ואין זה עירוי דכלי ראשון אלא עירוי דעירוי. ותערובת אפר לא ידעתי מה טיבה, שלא אמרו [ע"ד ע"ב] אלא לגבי נגוב, אבל לערב עם המים לא מעלה ולא מוריד. ועוד שזה טהר יינו של נכרי ולא סגי ליה בביתו של נכרי אלא ביושב ומשמר, וכן דעת הראב"ד ז"ל ולזה דעתי נוטה. ועוד דלכולי עלמא בכה"ג אסור, כיון שנשאר הבקבוק ביד הנכרי אחר שחזר בו הישראל המטהר מן המקח ואמר לעכו"ם שימכרנו לכל מי שירצה והעכו"ם מכר ממנו לישראל אחר, ואפילו לעכו"ם היה מוכר אם היה מוציא עכו"ם שיקננו בשוויו, ואין חותמות מצילין אלא מחמת שירא לרמות שמא לא יכוין ויכירו ברמאותו וזה ממי ירא, וכל המתירו לא ירא אלקים.
<h2>דף עד:</h2>
עוד אמרת, שהיה מעשה באחד שאחר שטהר יינו של עכו"ם בביתו של עכו"ם ונתן היין בבקבוק של העכו"ם, והבקבוק מחזיק ה' משואות, והכשיר הבקבוק במים חמים שהוחמו באפר מעורב במים, ואחר רתיחת[ם] עירה המים והאפר על הבקבוק והדיח אותו והניח היין בתוכו, ועמד הבקבוק באוצר של עכו"ם עם שאר הבקבוקים של העכו"ם, וחתם כל נקבי הבקבוק בחותם טיט וכתוב עליו חותם כשר, ולא השאיל לו ולא השכיר לו העכו"ם האוצר והעכו"ם דר בו, ואין האוצר פתוח לרשות הרבים, ולקח האיש המטהר ממנו מיד לפי דבריו ארבע משואות ופרע לו קצת דמים וזקף השאר עליו במלוה על פה, ואחר חדש חזר הישראל המטהר מן המקח ואמר לעכו"ם שימכרנו למי שירצה, והעכו"ם מכר ממנו לישראל אחד, והעיד אותו ישראל שרצה למוכרו לו כלו, ואח"כ נמלך הישראל המטהר ואמר לעכו"ם שישוב המכר לכמות שהיה, והתיר היין חכם אחד לא ידעתיו, ואנו אסרנוהו. תשובה יין זה כמה איסורין סבבוהו, והחכם המתיר שלא ידעתו אם חכם הוא בודאי טעה בהוראתו מכמה צדדין, האחד (שהכשיר) [שהכשר] הבקבוק במים חמים עם תערובת האפר אינו כלום, (הבקבוק) [דבקבוק] זה כלי שמכניסו לקיום הוא ואין לו הכשר אלא במילוי ועירוי אי נמי בהגעלה בכלי ראשון, ועירוי דכלי ראשון אינו ככלי ראשון, ואפילו למאן דסבר דהוי ככלי ראשון, אין זה ממלא את כל הבקבוק מים חמים בעירויו, אלא משליכין בתוכו קצת מים ומגלגלין לאחר מכן את הכלי כדי שיעברו המים על כל חלקיו ומתערין מצד אל צד לאחר שהשליכום בתוך הכלי ואין זה עירוי דכלי ראשון אלא עירוי דעירוי. ותערובת אפר לא ידעתי מה טיבה, שלא אמרו [ע"ד ע"ב] אלא לגבי נגוב, אבל לערב עם המים לא מעלה ולא מוריד. ועוד שזה טהר יינו של נכרי ולא סגי ליה בביתו של נכרי אלא ביושב ומשמר, וכן דעת הראב"ד ז"ל ולזה דעתי נוטה. ועוד דלכולי עלמא בכה"ג אסור, כיון שנשאר הבקבוק ביד הנכרי אחר שחזר בו הישראל המטהר מן המקח ואמר לעכו"ם שימכרנו לכל מי שירצה והעכו"ם מכר ממנו לישראל אחר, ואפילו לעכו"ם היה מוכר אם היה מוציא עכו"ם שיקננו בשוויו, ואין חותמות מצילין אלא מחמת שירא לרמות שמא לא יכוין ויכירו ברמאותו וזה ממי ירא, וכל המתירו לא ירא אלקים.
